בן שיטרית ואח' נ' הכשרה חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה לקבלת תגמולי ביטוח בגין תכשיטים בשווי 15,500 ₪, שבוטחו על ידי הנתבעת במסגרת פוליסת ביטוח דירה. לטענת התובעים אבדו התכשיטים.

לטענת התובעת, בתאריך 18.7.11 בשעות הערב, גילתה כי צמיד וטבעת משובצים יהלומים, אותם נהגה לענוד על ידה באופן קבוע, נעלמו. התובעת משערת כי בעת שהסירה מידה כפפה בה היא נוהגת להשתמש במסגרת עבודתה כאחות בחינוך המיוחד, נפלו התכשיטים מידה.

דרישה שהפנתה אל הנתבעת נדחתה, לאחר שממצאי החקירה שנוהלה העלו חשד ביחס לעצם התרחשות האירוע.

אומר כבר עתה, כי לאחר ששמעתי את עדויותיהם של התובעים, ועיינתי בראיות שהובאו בפני, החלטתי לדחות את התביעה, שכן התובעים לא הרימו את נטל השכנוע המוטל עליהם.

התובעת העידה על הנסיבות בהן גילתה את אובדן התכשיטים. לדבריה, היה זה בשעות הערב, בעת שיצאה מן המקלחת, אז שמה לב לכך שהתכשיטים אינה על ידה.

התובעת נשאלה על איזו מידיה נהגה לענוד את התכשיטים ולא ידעה להשיב בוודאות אם היה זה על יד ימין או על יד שמאל, למרות שלדבריה מזה שמונה שנים נהגה לענוד את התכשיטים כל יום, משך כל היום (ראו עדותה בעמוד 2 לפרוטוקול שורות 1-5).

אני מוצאת שעובדה זו מעידה על חוסר מהימנות, אך מטעם זה בלבד מובן שלא הייתי דוחה את התביעה.

ביחס לנסיבות בהן גילתה את האובדן, העידה התובעת כי כאשר גילתה שהתכשיטים חסרים אמרה לבעלה, ויחד חיפשו אותם בסיפון המקלחת, לאחר שבעלה פירק אותו. התובעת נשאלה מפורשות האם בעלה היה בבית באותה עת, והשיבה שכן. נשאלה שנית, האם יכול להיות שלא היה בבית באותו יום, וכי סיפרה לו על האובדן בטלפון, ולכך השיבה:

"לא. הוא בוודאות היה בבית. אני אומרת את זה בביטחון כי אני יצאתי הסטרית מהמקלחת והוא עזר לי לחפש." (בעמוד 3 לפרוטוקול בשורה 20).

התובע חזר על גרסתה של התובעת בעדותו בבית המשפט, וסיפר כיצד בזמן שצפה בטלוויזיה באותו ערב יצאה התובעת מן המקלחת וסיפרה לו שאינה מוצאת את התכשיטים. לדבריו הלך למקלחת וחיפש בניקוז של המקלחת ולא מצא. יחד חיפשו בבית ולא מצאו (בעמוד 4 לפרוטוקול).

מאוחר יותר העיד, בחקירתו הנגדית, כי בתקופה הרלוונטית לתביעה, היה מגיע כל יום הביתה. כאשר עומת עם עדותה של התובעת שהעידה כי באותה עת עבד רחוק מהבית ולא כל ערב הגיע הביתה, חזר על גרסתו לפיה כל יום הגיע הביתה (בעמוד 4 לפרוטוקול שורות 29-32 ובעמוד 5 לפרוטוקול).

עדותו זו של התובע מנוגדת לחלוטין לגרסה שמסר לחוקר מטעם הנתבעת.

אביא את הקטע הרלוונטי מתמליל השיחה:

"חוקר: איפה היא גילתה את זה שזה נעלם בעבודה?

התובע: אני אין לי מושג, אני עובד בדרום אני לא נמצא בבית בכלל...

חוקר: הבנתי, אז א...אז אתה לא היית איתה כשהיא גילתה את זה.

התובע: אני, לא שזכור לי אני בדרום כרגע.

חוקר: לא, לא כרגע, כשהיא גילתה שהתכשיט שלה נאבד.

התובע: אני כבר כמה חודשים בדרום, היא דיברה איתי ואמרה לי שהיא איבדה את הטבעת, בכתה לי איפה הצמיד? בכתה לי כי זה מתנה ממני.